קבלה לעולם הבא: סיפור מרגש אמיתי לגמרי

יום רביעי בערב. קריר. מכולת שכונתית. מילכה מיד אליעזר ממתינה בתור לתשלום. ילד כבן עשר עם אחותו בת הארבע על יד הקופה. התשלום מתמהמה ומילכה מבינה שהילד זקוק לעזרה.

"בכל יום חמישי איש אחד משלם לנו"

"אני לא יודע את הקוד, אני צריך להתקשר לאמא שלי" אומר הילד, עיניו בהירות ומבטו נבון. מילכה מציעה לו את הטלפון הסלולארי שלה. ניסיון אחד ועוד אחד, ואמא לא עונה.

"בכל יום חמישי איש אחד עומד כאן ורושם עבורנו חשבון של 100 ₪" אומר הילד. זעיר כל כך, אחראי כל כך. "מחר אני לא יכול לבוא, אז באתי היום. אבל אני לא יודע את הקוד. ואמא לא עונה"

בעל המכולת מצטרף "בכל יום חמישי בא לכאן אדם מבוגר ומשלם עבור כמה משפחות. אבל עכשיו יום רביעי…" "מחר אני לא יכול לבוא" מסביר – משלים הילד.

קניה שבועית משפחתית בסכום של 100 ש"ח

היום סגריר ומילכה בעיניה החדות מבחינה שהלבוש של הילדים לא מחמם מספיק. היא מביטה שוב בעיניו של הילד ומגלה מבט שהיא מרבה לפגוש: מבט של אדם שכבר טעם את טעמם האמיתי והמורכב של החיים.  היא לא צריכה הרבה בשביל להבין את הסיטואציה.

"לכו תבחר לכם ממתק, ואני אסדר את הקוד" אומרת מילכה. הילד מביט בה והקלה במבטו הבוגר. הוא בוחר בשמחה חבילה של צ'יטוס. "זה הממתק שבחרת?" "כן!" בעיניו ניצת לרגע אור.

ילד קטן, דאגות גדולות

הילד מתחיל להעביר את החשבון: קופסת גבינה 850 גר'. חבילה גדולה של חמאה. 12 שקיות חלב. 13 חבילות גיל. האם יש אחים ואחיות נוספים לילד הקטן? מי דואג למוצרים יבשים? לירקות? ללחם בכל בוקר? ולמה אמא או אבא לא יוכלו לבוא מחר? אדם טוב מממן בכל שבוע קנייה על סך 100 ₪.

המוכר מעביר את הצ'יטוס והילד נבהל לרגע: "זה כבר עובר את ה-100 ₪" הוא עוקב בערנות על כל החשבון. "אבל מי את?" שואל הילד "איך את יודעת את הקוד?" "תגיד לאמא שיד אליעזר שילמה. אתה יכול לבוא גם מחר, הזכות של ה-100 ₪ שמורה לכם" היא אומרת לילד. "מחר אני לא יכול לבוא" הוא מזכיר לה.

קבלה לעולם הבא

גרונה של מילכה נחנק כשהיא רואה את הילד אורז את כל כלכלת המשפחה בשקיות. היא מעבירה את כרטיס האשראי שלה ונוטלת את הקבלה.

הקבלה הזו תישאר שמורה אצלה במשרד. אולי הקבלה תהווה עבורה כרטיס כניסה עת תגיע לעולם שכולו טוב.

לתרומה >