סיפור קטן מהחיים: קופיקס, הקבצנית המסכנה ואני

בשבוע שעבר עברתי בקופיקס (סניף חובבי ציון בפתח תקוה), קניתי אייס וניל מרענן ומאפה חמאה בדיוק כמו שאני אוהב ויצאתי לכיוון האוטו. מיד בצאתי מהחנות נתקלתי בקשישה עטוית סרבלים חורפיים שביקשה ממני "כמה שקלים כדי לקנות משהו לאכול". לא היה לי כסף מזומן אז הזמנתי אותה להיכנס איתי לקופיקס. "בואי גברת", אמרתי לה, "אקנה לך מה שתרצי. את חייבת גם לשתות משהו. חם היום".

היא נכנסה אחריי לחנות. ביקשתי מהקופאית לקחת ממנה הזמנה והודעתי שאני משלם עבורה.

הקשישה המסכנה התקשתה לבחור מכל הטוב שעמד מולה והתלבטה ארוכות מה לקחת. בינתיים הגיע עובד נוסף שדובב אותה ועזר לה לקבל החלטה טובה. "את אוהבת מאפה שוקולד? קחי מאפה שוקולד, הנה אני אחמם לך. את אוהבת מיץ גזר או מעדיפה קפה? אולי משהו קר?". היא לקחה מיץ גזר, המתינה למאפה שהתחמם בינתיים ואני ניגשתי לשלם.

הבחור הנחמד מעבר לדלפק ארז את המאפה בתוך שקית ממותגת ואמר לי: "נראה לך שאתן לך לשלם עליה? אין מצב! אני אשלם עליה!". לא היה לי כוח לריב איתו ולא רציתי לבייש יותר מדי את הגברת שעמדה בתווך. החזרתי את כרטיס האשראי לארנק ויצאתי מהורהר. האם קיימתי מצווה?

• • •

כשפרסמתי את הסיפור הזה בפייסבוק, הגולשים יצאו מגדרם כדי להסביר לי שמחשבה טובה היא בדיוק כמו מעשה טוב וניסו לשכנע אותי שקיימתי מצווה. אני יצאתי עם סיפוק רב בגלל שאנשים עודדו אותי מאוד ושיתפו אותי במחשבות ובמסקנות שלהם מהסיפור הקטן הזה.

הכי חשוב, מבחינתי, זה לא לשכוח את האנשים המסכנים האלה ברחוב, לא להתעלם מהם. כשאפשר, אנחנו צריכים לתת להם מטבע (או שטר) ולהוסיף מילה יפה, מעודדת. אם נתקלים באדם רעב ברחוב, לגשת איתו לחנות קרובה ולצייד אותו באוכל ובשתייה.

ולפעמים, לפעמים אפשר להיתקל באנשים כאלה גם במשרד, או בבית, כשנמצאים מול מחשב וגולשים באתר של יד אליעזר. מאחורי המפעל הזה יש עשרות אלפי נזקקים שמחכים לתרומה הבאה שלכם, כדי שנוכל לשלוח להם ארוחות חמות, סלי מזון, תווי קניה, מטרנה לתינוקות ומה לא, בעצם.

אז אם הסיפור שלי עשה לכם חשק לתרום ארוחה חמה לנזקק, או סל מזון, או מטרנה לתינוק – אתם מוזמנים לעשות זאת עכשיו!

תרום ארוחה תרום סל מזון תרום מטרנה