סיפורה של פנייה שגרתית

אל משרדי יד אליעזר נכנסה אישה. נעימה, גבוהה, נורמטיבית, תינוק בזרועותיה.

סעיף ההכנסות

פניה שגרתית. היא זקוקה לעזרה במטרנה. המזכירה העבירה לה טופס בקשת-עזרה וסייעה לה למלא אותו: פרטים אישיים, מקום מגורים, מעט אינפורמציה על ארבעת הילדים. סעיף ההכנסות. האשה מתבוננת בטופס בשתיקה.

"תמלאי כאן מה הם ההכנסות שלכם" הסבירה המזכירה. האשה השפילה מבטה והחלה לבכות בכי תמרורים. "אני לא מסוגלת להשלים את הסעיף הזה"

קשה טכנית, קשה נפשית

היא בוכה, והתינוק שבידה מצטרף לבכייה. "עד לפני חודשיים בעלי עבד. הוא השתכר מעט מאד אך הכנסתו בתוספת לעבודתי כגננת הספיקה בצמצום רב לצרכינו. הוא פוטר לפני חודשיים. מאז רץ מראיון עבודה אחד לאחר ללא הצלחה. יושב ימים שלמים בבית. בוהה. קשה. מתוסכל מאד. המצב בית לא קל"

התינוק צורח והיא מנסה להניק אותו, חסרת אונים "אני מאכילה אותו כל הזמן אבל הוא רעב, צורח". המתח בבית. הקיצוץ במצרכי מזון חיוניים. הלחץ סביב ההנקה. מהם הסיכויים שהתינוק יוכל להיות שבע?

איך יגדל התינוק?

היא עובדת ומרוויחה 3,500 ש"ח בחודש. בעלה ימצא עבודה בקרוב והלחץ בבית יתמתן.

התינוק הקטן הזה יוכל לגדול לחיים נורמטיביים. הוא זקוק כעת לסיוע בהזנה על מנת לסייע לו ולאמו לצלוח את התקופה הקשה ללא חסכים נפשיים ופיזיים.

לא נעזור לו?

תרמו עכשיו