מנהגי חג הפסח

ברכת האילנות

לא קשור לחג הפסח, אלא לתקופת האביב בה אנחנו נמצאים. החל מראש חודש ניסן, מי שרואה אילן מלבלב מברך

בָּרוּךְ אַתָּה ה, אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם.

יש לשים לב כי מדובר דווקא באילן פרי, וכן שיש עדיין על העץ פרחים.

מנהגי חג הפסח

ניקיון הבית

כיוון שבחג הפסח לא נאסרה רק אכילת החמץ אלא גם החזקתו, נהגו לנקות את הבית לפסח. חשוב לציין כי במסגרת זו יש לנקות רק מקומות שמדי פעם מכניסים אליהם דברי חמץ – מטבח, חדר-ישיבות (שלפעמים מגישים בו עוגות), כלי רכב וכדומה. אולם ארונות עליונים המיועדים לשמיכות או מקומות אחרים מסוג זה אינם מחייבים ניקיון.

יש לשים לב כי גם למקומות שאיננו מכניסים חמץ בדרך כלל (כמו מחסן) – אלא שרק לפעמים נכנסים אליו ילדים עם דברי מזון – גם בהם יש לחשוש שמה נכנס חמץ ועל כן יש לנקות ולבדוק אותם מחמץ.

לגבי מקום עבודה, כמו משרד וכדומה, שלא נכנסים אליו במהלך החג, יש הנוהגים למכור לגוי כפי שנסביר בסעיף הבא.

מכירת חמץ

מכיוון שאסור להשאיר חמץ במהלך החג (ומאידך יש דברי חמץ שאי אפשר להוציאם מן הבית), ניתנת האפשרות למכור לגוי את דברי החמץ הללו. לאחר חג הפסח אנו קונים מחדש את החמץ מן הגוי, כך שאין איסור לאכול את דברי החמץ הללו (חז"ל גזרו שלא לאכול 'חמץ שעבר עליו הפסח' ברשותו של יהודי. אם הוא בידי הגוי איסור זה אינו קיים).

סיבה נוספת למכירה היא העובדה שבתוך כלי הבישול והמזון יש לעתים שאריות חמץ שאי אפשר לנקות, כמו פירורים בחריצים של תנורי האפייה וכדומה.

המכירה נעשית לרוב אצל הרב המקומי, אשר מדפיס טפסים ייעודיים לשם כך. בעת מילוי הטפסים יש לשים לב כי אנחנו מציינים את מקום החמץ המדויק (חדר/ארון) כולל כתובת (של הבית/משרד/מחסן) ומיקום מפורט. יש לכלול ולפרט את סוגי החמץ (לרוב מופיע פירוט לדוגמא על הטופס עצמו).

מכירת החמץ הנעשית כיום אינה מכירה של ממש, ובדרך כלל הנכרי אינו יודע כלל היכן נמצא החמץ ומה הוא כולל. במקביל, אפשר שלעיתים מוכר החמץ אינו רוצה באמת להיפרד מן החמץ |(לפעמים זהו בעל מפעל מזון גדול אשר המכירה תסב לו נזק כלכלי רב) ואם הגוי אכן ידרוש את סחורתו הוא לא יסכים להעבירה, לפיכך יש המדקדקים שלא להיעזר במכירה זו, ואף לא לקנות בחנויות חמץ אשר נמכר לגוי (ומכן הסימון "נאפה לאחר הפסח" או אף "מקמח שנטחן לאחר הפסח") אולם חשוב לציין כי מדובר בהידור ולא בעיקר הדין.

מכירת י"ג

מכיוון שאדם חייב לבדוק כל מקום שברשותו בלילה שלפני ליל הסדר (ראה להלן. בשנה זו – י"ג בניסן, 2 באפריל בערב) ניתנת האפשרות למכור/להשכיר לגוי את השטחים אשר אליהם הוא לא יכנס כלל במהלך החג (מחסן /חדר עבודה/משרד וכדומה) כך שהוא כלל לא יצטרך לבדוק שם חמץ. כיוון שחובת הבדיקה חלה כאמור בליל י"ד בניסן, יש צורך במכירה שתחול לפני הזמן הזה, כלומר ביום י"ג. מכאן השם מכירת י"ג)

הערות לגבי מכירת החמץ (שתי המכירות)

א. אין צורך להגיע פיזית לרב, ניתן למנות שליח שיבצע עבורך את המכירה. מומלץ להתייעץ כיצד למנות שליח ומיהו האדם הנכון לשם כך.

ב. בעת המכירה לעיתים יבקש הרב מאיתנו להגביה חפץ מסוים (מפתח, מטפחת וכדומה). זהו "קניין", אקט של הערבת בעלות. אנחנו 'קונים' לזמן קצר את המפתח, ובתמורה מקנים את כל החמץ שברשותנו לגוי.

ג. למרות שהרב מבצע פעולה זו של מכירת חמץ ללא תשלום, מקובל להשאיר עבורו תשר ("טיפ") בעת המכירה.

הגעלת כלים

כלי מתכת כמו מחבת, סיר וכיו"ב שהשתמשנו בהם לחמץ ואנו מעוניינים לשוב ולהשתמש בהם גם בפסח, יש להכשיר באותו אופן בו נעשה בהם שימוש. למשל, סירים בהם מתבשל החמץ בתוך מים רותחים (מרק קניידלך, לדוגמא), הגעלתם היא בתוך מים רותחים. מחבת, לעומת זאת, מבשלת על גבי אש גלויה ולכן יש צורך ללבן אותה באש גלויה. כך גם רשת של "מנגל".

ההגעלה נערכת בצורה מוסדרת על ידי גופי רבנות שונים. יש לברר היכן ומתי נערכת ההגעלה ואלו כלי חמץ נחוצים לנו גם במהלך החג.

כיום מקובל יותר לקנות כלים מיוחדים לימי הפסח, אולם מבחינה הלכתית ניתן לבצע הגעלה וליבון.

קמחא דפסחא

הרמב"ם מציין כי אדם השמח ומתענג בחג אך בה בשעה מתעלם מן השכבות החלשות בחברה אינו מהווה דוגמא אידאלית לשמחת חג ראויה. גם בגלל אופיו של החג, המסמל יותר מכל את המקשה האחת, העם של העבדים-לשעבר אשר יחד יצאו ממצרים, וגם בגלל הוצאות החג המרובות, נהגו בכל קהילות ישראל לתת לעניים "קמחא דפסחא" (קמח של פסח – או "מעות חיטים" , "חיטין") – כלומר, את כלל צרכי החג. כיום ניתן לתרום לעמותות העוסקות בחלוקת מזון לעניים. "אגודת יד אליעזר" מקדישה מאמץ מיוחד להעניק למשפחות רעבות סלי מזון ייעודיים שיענו על צרכי החג ויקלו במעט על ההוצאות הכבדות, ו מחלקת גם אלפי תווי מזון לחיילים בודדים.

תרום עכשיו קמחא דפסחא

בדיקת חמץ

בלילה שלפני ליל הסדר (בשנה זו: י"ג בניסן, 2 לאפריל, החל מן השעה 19:22) בודקים את הבית וכל השטח השייך לנו מחמץ (כולל המחסן, החצר וכדומה, אך למעט אותם מקומות שהכללנו אותם ב'מכירת י"ג', ראה לעיל).

בדיקת חמץ מתקיימת לאור נר, ולכן יש נוהגים לכבות כל אור אחר שדולק באותה שעה. קודם הבדיקה יש לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ" ולא להפסיק בדיבור עד לאחר הבדיקה.

כיוון שבשלב זה שהבית נקי מפירורים ויש חשש שהברכה תהיה לבטלה, נוהגים להחביא (בזהירות רבה!) עשרה פירורי חמץ במקומות שונים על מנת שהבודק ימצא אותם במהלך הבדיקה. ראוי להניח את הפירורים או חתיכות הלחם בתוך שקית ניילון קטנה על מנת שלא יוותרו מהם פירורים במקום. את הפירורים – ואת שאר החמץ – מניחים במקום שמור עד לזמן הביעור שלמחרת.

לאחר הבדיקה מבטלים את החמץ, כלומר, מפקירים אותו ומקצים אותו מדעתנו. נוסח הביטול המקורי מופיע בסידורים:

"כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא חמיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהווי הפקר כאפרא דארעא". בתרגום חופשי מארמית: "כל חמץ ושאור שיש ברשותי, דלא ראיתיו, ושלא הבחנתי בו, ושלא בערתיו, יבטל ויהא הפקר כעפר הארץ".

·         את הביטול יש לומר בשפה שאותה מבינים.

·         לגבי חדר המדרגות – יש צורך לשאול רב.

·         לגבי המשרד ומקום העבודה – יש חילוק בין שכיר, בעלים או מחזיק מניות, ויש צורך להתייעץ עם רב.

·         לגבי רכב – מכיוון שמסוכן לבדוק בו עם נר, ראוי לנקות אותו מבעוד יום מחמץ, או לבדוק עם פנס.

סוף זמן אכילת חמץ תשע"ה

מן התורה יש איסור לאכול חמץ החל מחצות היום של ערב פסח. חז"ל הרחיבו את האיסור לכמה שעות מוקדם יותר. הרחבה זו אינה חומרה אלא עיקר הדין. בשנה זו, תשע"ה, הזמן האחרון בו ניתן לאכול חמץ הוא –

בירושלים: 10:06 תל אביב: 10:08 חיפה: 10:06 באר שבע: 10:08

סוף זמן שריפת חמץ

גם להחזיק את החמץ אסור לאחר השעה בה קבעו חז"ל. בשנה זו הזמנים כדלהלן –

ירושלים: 11:24 תל אביב: 11:26 חיפה: 11:25 באר שבע: 11:26

ראוי לציין כי יש חילוקי דעות בנוגע לזמנים אלו ויש המחמירים יותר.

שריפת חמץ

עוד לפני השעה האמורה לעיל לוקחים את החמץ ושורפים אותו. אין חובה לשרוף את כל החמץ וניתן להשמיד חלק ממנו או לפסול אותו לאכילה בדרכים שונות (השלכה לים, שפיכת אקונומיקה וכדומה) אולם יש המקפידים לשמור פיסת חמץ אחת ובה לקיים את מצוות השריפה. לפני השריפה אין לברך (שכן את הברכה אמרנו כבר אמש, בזמן בדיקת החמץ, שהחל את תהליך הביעור).

ביטול חמץ

לאחר השריפה אנחנו מבטלים כליל את כל החמץ שנשאר ברשותנו. הנוסח הכתוב במחזורים והסידורים הוא

"כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דחזיתיה ודלא חזיתיה, דחמיתיה ודלא חמיתיה, דידענא ליה ודלא ידענא ליה, ליבטיל ולהוי הפקר כאפרא דארעא"

גם ביטול זה צריך להיאמר בשפה המובנת למבטל. בתרגום לעברית:

"כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שהבחנתי בו ושלא הבחנתי בו, שאני יודע עליו ושאיני יודע עליו, ייבטל ויהא הפקר כעפר הארץ."

אכילת מצה בערב פסח

אין אוכלים מצות בערב פסח, על מנת שנאכל את מצת המצווה בליל הסדר לתיאבון. יש המקפידים שלא לאכול מצות מאז ראש חודש ניסן. עם זאת, מצה מבושלת, כגון כופתאות (קניידלך) מותר לאכול – שכן טעם המצה שבהם כבר אבד. מצה מטוגנת לעומת זאת (מצה-בריי) נמנעים מלאכול.

"אגודת יד אליעזר" מאחלת לכם חג פסח כשר ושמח!

תרום קמחא דפסחא