כשנגמרו הדמעות: סיפורו של מתנדב ותיק

מתנדב ותיק של העמותה: סיוע בעבודה מול גורמי ממשל

יעקב היה מתנדב בעמותת יד אליעזר: מתוקף תפקידו באחד ממשרדי הממשלה, הוא סייע רבות לעמותה ולנתמכים שלה.

היינו מפנים אליו אנשים עם חובות שהיו מעבר לכוחותיהם, והוא היה מסייע להם לערוך משא ומתן ולהגיע להסדר שמתקבל על שני הצדדים.

נתמכים רבים הסתייעו בו בשביל לצאת ממעגל העוני, ולחזור לחיות באופן עצמאי.

יום אחד, הכל השתנה

חייו של יעקב נטרפו בתוך תקופה קצרה. אחת מבנותיו חלתה באנורקסיה, ברמת חומרה קשה.

יעקב קיבל על עצמו את הטיפול בה ובילדיה, טיפול שנמשך שנים ארוכות, כאשר חלק מהתקופות טובות יותר, ואחרות פחות.

התרופות, הטיפולים השונים עלו הון רב, והשכר של יעקב לא הספיק בשביל לכלכל את שתי המשפחות.

בצר לו, הוא מכר את דירתו במחיר מוזל, תוך הסכם שהיא תעבור לידי הקונה רק לאחר מותו.

כאשר גם הסכום הזה אזל, יעקב פנה אל יד אליעזר, הפעם מהצד השני של השולחן.

יום יום של עוני

המצב בבית היה חריף מאד. יעקב מספר:

"שבת, והנכד שלי אוכל חלה עם קוטג'. אני שואל אותו: למה אתה אוכל חלה עם קוטג'?

הוא עונה לי בפשטות: היום שבת. ביום חול לחם עם גבינה, בשבת – חלה עם קוטג'"

במקביל להתמודדות המורכבת עם הבת, אשתו של יעקב חלתה, והפכה בתוך תקופה קצרה לסיעודית.

"אני, נגמרו לי הדמעות" אומר יעקב "רק בלילות אני בוכה. החלומות – סיוט. החיים עצמם חלום בלהות. בימים אני מתפקד, ובוכה – בלילות"

מנסה לחזור לעצמאות כלכלית

יעקב עובר כעת פרוצדורה מסובכת מול ביטוח לאומי, במטרה לקבל הכרה בנכות של ביתו ושל אשתו, ולהצליח לצאת ממעגל העוני.

"אני מקווה שנשוב להפגש מהצד השני של השולחן" אומר יעקב. "התקופה הזו קשה, קשה מאד. אבל תהיה הקלה גדולה כאשר נצליח קבל את מה שמגיע לנו.

בינתיים, אני כאן. הנכדים שלי. הבת שלי. האשה. אני עצמי… אנחנו צריכים עזרה: מזון, תשלום חשבונות"

יעקב סוחב את המשפחה על גבו, אבל הוא לא יכול לבד.

אנחנו זקוקים לתרומות ולעזרה שלכם עבורו.

תרמו עכשיו