יום הולדת לאליאורה

בחנוכה, כשמלאו לאליאורה שתיים עשרה שנים, תכננה עבורה אמה מסיבת יום הולדת מפתיעה ומרגשת.

המסיבה הותירה את אליאורה עם טעם טוב ועם חלום לעוד שנים רבות של נתינה.

הקליקו לקריאת הסיפור המלא!

יום הולדת לאליאורה

גם את יום הולדתה התשע עשרה חגגה אליאורה באותה צורה: חברות, שקיות, סוכריות, ו… מטבעות. מאות מטבעות.

זה התחיל בבת המצווה שלה. אמה של אליאורה רצתה לעשות לה "משהו מיוחד במינו", ואיכשהו היא התגלגלה אל מילכה, הלב של יד אליעזר. האם הציעה, מילכה נדלקה, ובחגיגת בת המצווה המתין לעשרות האורחים שלקחו חלק בשמחה בר עם סלסלות ענק מלאות בעשרת אלפים שקלים. וליתר דיוק – בעשרת אלפים מטבעות של שקל.

כל משתתף לקח עשרים וחמש מטבעות. כל משתתף לקח סוכריה. כל משתתף לקח שקית ורשם פתק עם איחולי "חנוכה שמח".

והתוצאה?

ארבע מאות ילדי פנימיה חסרי בית, בגילאי בית-ספר יסודי, שקיבלו אמנם את רב צרכיהם אבל מעולם לא יכלו לבחור אותם בעצמם, זכו – אולי לראשונה בחייהם – בעשרים וחמישה שקלים, דמי חנוכה.

מהר מאוד התחילו המכתבים להגיע. עטים פשוטים סיפרו, לעיתים בשגיאות, לעיתים בבהירות, על לב מלא ועל נתינה מיוחדת.

ירון תמיד חלם שתהיה לו שמיכה משלו. בעיצוב שהוא יבחר, ברכות ובהרגשת שייכות שאין דומה לה. דמי החנוכה של אליאורה – בתוספת עזרה קטנה מיד אליעזר – אפשרו לו להגשים את החלום הזה, הפשוט כל כך לכולנו.

טל רצתה קלמר יוקרתי.

אפרת רצתה להתפנק בדגני בוקר.

ארז השתוקק לקבל שקית ע-נ-ק-י-ת של סוכריות, שכשיחלק אותם לכל החברים יעמוד במרכז הענינים.

ליאת רצתה דובי לחבק בלילה.

חלומות קטנים, חלומות שדי בעשרים וחמישה שקלים כדי למלאם.

והסוכריה, והאיחולים הכתובים בכתב יד, האישיים כל כך…

אליאורה גילתה שמי שנותן – רוצה רק לתת עוד, ובשנה הבאה רצתה אליאור חגיגת יום הולדת דומה. משפחתה של אליאורה תרמה עשרת אלפים שקל, פרטה אותם – הפעם למטבעות של חמישה שקלים – אספה את חברותיה בסלון ביתה ויחד הן מילאו ארבע מאות שקיות בדמי חנוכה…

שש שנים. ששה חגי חנוכה מלאי אור של אהבה ונתינה ותודה עמוקה. שש כפול ארבע מאות ילדים מאושרים…

וגם השנה, זו הייתה מסיבת יום הולדת המיוחדת ביותר שאפשר לחלום עליה.

 

לבלוגים נוספים

כתיבת תגובה