הסיפור של יעלה: האם נוכל לרפד את הכאב?

רוצה רק לברוח אל אי בודד

יעלה הגיעה ליד אליעזר. אשה מטופחת המשדרת רוגע ויציבות.

רק אל מול פניה הקשובות של מילכה, נפתח סכר הדמעות שלה.

"הכל סוגר עלי. אני רוצה רק לברוח מכאן לאי בודד" אומרת יעלה "לא לראות כלום. לא לשמוע כלום. לא לעשות כלום. עוד מעט כבר לא אוכל יותר"

בכמה חזיתות יכולה אשה אחת לשרוד?

יעלה מספרת על חיי היומיום שלה, של עומד של דרישות בלתי מתפשרות. בעל נכה. דירה שחלקים משמעותיים ממנה נהרסו מרטיבות. שני ילדים בגילאי העשרה שנשרו ממערכות החינוך. ובנוסף לכל: עוני גדול.

"המשכורת שלי מוקדשת ברובה לתרופות של בעלי, והיתר להוצאות הדחופות-דחופות של הילדים. היא נגמרת עוד לפני שהתחילה.

אין לי בבית שום דבר. הוא ריק. לא נייר טואלט. לא חבילת אורז בארון. לא מוצרים בסיסיים ביותר.

לא כסף לחשמל. לא למים. הכל לפני ניתוק – ואני לפני פירוק."

יעלה מתמודדת עם אינספור חזיתות, אבל כמה בן אדם אחד יכול?

במה נוכל להקל על יעלה?

לא נוכל לחסוך ממנה את הטיפול בבעל הנכה. את ההתמודדות היומיומית עם הצער והדילמות הכרוכים בילדים שכשלו מהדרך.

שיעלה הגיעה למשרד, היה ברור שאם לא נעשה משהו דרמטי, למשפחה האומללה שלה תכף לא יהיה גם אמא.

ישנם כמה דברים שבהם נוכל לעזור.

ביקשנו מיעלה את חשבונות המים והחשמל. הבטחנו לדאוג לתווים לרכישת מזון.. הפנינו אל פסיכולוגית מומחית שמקדישה מזמנה בשביל להתנדב בעמותה שלנו.

אנחנו זקוקים לעזרתכם – בשבילה

אנחנו חייבים לחזק את יעלה. אנחנו זקוקים מאד לעזרתכם, בשביל להקל ככל האפשר עליה ועל אחרים במצב דומה.

לתרומה >