כמה כואב לראות אולם מוכן וחגיגי עומד בדממה… השולחנות ערוכים, כיסא הכלה עומד פורח החגיגי – אבל החתן והכלה לא כאן…
ברגע שבו הם היו אמורים לצעוד לחופה באולמות השמחה שלנו, האולם עומד חשוך וריק.
דווקא עכשיו, כשסיימנו לשקם את נזקי פגיעות ההדף באולם מהמלחמה הקודמת.
מתוך אחריות לשלום בעלי השמחה ואורחיהם, נאלצנו לדחות את הפתיחה המחודשת שלו למועד שלאחר ל"ג בעומר.
הקירות ששוקמו מרסיסים והדף יודעים לחכות לשמחה האמיתית – והיא תהיה גדולה ומרגשת מתמיד.
מתפללים לימים שקטים ומייחלים לשמוח איתכם בקרוב.
יש רגעים שבהם המילים מרגישות קטנות מול המציאות. השבוע, כשהגענו לבקר אותה בערב החג, המציאות כולה נדחסה לתוך דירה שכורה של 35 מ"
בחוץ הכל בוער, אבל בפנים השקט כואב.אלפי משפחות בישראל – מילואימניקים שחזרו לעסק שקרס, אלמנות ויתומים שנוספו למעגל השכול – עומדים השנה מול מקרר ריק.השנה יותר מתמיד, חג החירות הוא לא רק סיפור מההגד
בין האבק לשטיפות, עצרנו הכל. היום, מבוגרים וילדים בכל הגילאים עמדו יחד, כתף אל כתף, ואריזו מאות חבילות של מוצרי ניקוי לאלו שאפילו כסף למוצרי מזון בסיסיים לפסח הוא חלום רחוק&
כמה כואב לראות אולם מוכן וחגיגי עומד בדממה… השולחנות ערוכים, כיסא הכלה עומד פורח החגיגי – אבל החתן והכלה לא כאן… ברגע שבו הם ה
פורים בסטודיו.בחוץ כולם מחפשים תחפושות לפורים,אבל אצלנו השבוע נחשף הלב הכי אמיתי שיש.היא הגיעה בפעם הראשונה עם האמא האומנת. יד ביד, במסירות שא
בזמן שכולנו חגגנו בשמחות, בעלה של ש' צילם אותן. הוא צלם מגנטים, האיש שתופס את הרגעים היפים של החיים. אבל אז הגיע ה-7 באוקטובר. 300 ימי מילואים. שנה וחצי בעזה, חצי שנה בצוריף. בזמן שהוא שמר
אחרי אירועי ה־7 באוקטובר מרכז החוגים של פרויקט החונכות ביד אליעזר נתיבות שימש כמרחב מוגן לתושבים.כשניסינו להחזיר את המקום לשגרה, התברר ש
במהלך העבודה שלנו, אנחנו זוכים לראות ניסים קטנים בכל יום – ולפעמים, הם גדולים כל כך, שהם ממלאים את הלב . השבוע חגגנו חתונה מרגשת במיוחד באולם ש
ממשיכים לכבוש את פסגת העשייה בפרויקט החורף.❄️אל תתנו לשמש להטעות אתכם, הלילות קרים וסערות נוספות לפנינו!אנו ממשיכים כל העת בחלוקת ערכות חורף
רצינו לשתף אתכם בתחושת הסיפוק וההתרגשות שזורמת אלינו בזכותכם – התורמים היקרים. השבוע, בזכות התרומות שלכם, חילקנו מעילים, שמיכות פוך
