"בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן"

את המפגש האחרון במשרדי יד אליעזר בחרנו להעביר לכם על ידי איזכור מסיפור שמופיע בתלמוד.
ההשקה הכל כך חזקה למקורות היהודיים, מאירה בפן אחר את הרגישות, העשייה והעין האוהדת.
כתבה: רחל שטיינהוז

"בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן"

אפשר לקרוא סיפור עתיק, ימיו כימי עולם.

מעשה בנערה אחת, שידע תמיד שלמרות עוניה – חתן מובטח לה.

כי מילדות כבר הייתה מאורסת לדודה, אחיה אמה.

ואז, היא נפלה, אולי במשחק, אולי בעבודה, אולי סתם הלכה ברחוב.

הגמרא לא מאריכה בתיאור, היא רק מציינת בקצרה "שן תותבת הייתה לה".

וכשהחתן המיועד פגש אותה, והיא חייכה אליו בביישנות, הוא קם והלך ונשבע – שלא לנערה כזו התכוון, ושלא יישא אותה לעולם.

הגמרא לא מספרת על הצער, ולא על הבושה. רק על הפתרון.

על רבי ישמעאל שלקח אותה לביתו, "ועשה לה שן זהב משלו" כמו תכשיט קטן, שיאיר את השפתיים העדינות.

אחר כך הוא הביא גם את החתן, והפגיש אותם, והתיר את הנדר, וקידש אותם כדת משה וישראל.

 

אפשר לקרוא את הסיפור, הוא מופיע בגמרא במסכת סנהדרין דף ס"ו.

ואפשר לעצור את הסיפור קודם.

 

אפשר להתבונן בנערה שנכנסה למשרדי יד אליעזר.

היא בת 16. גבוהה, מנומסת, ממוקדת מטרה.

דנה בכובד ראש על חונך לאחיה הצעיר.

אין לה אם, יש לה אב. אין לה כסף למותרות, יש לה כסף לצרכים.

 

אפשר להתרכז בשיחה כזאת רק בחונך.

אבל אפשר גם להתמקד בנערה עצמה

להבחין בכך שיישור שיניים כנראה נכנס אצלה לרשימת המותרות.

לראות את החינוך העצור בשפתיים סגורות.

לחשוב על האם שאיננה כאן בשביל לטפח.

על האב המוסר נפשו בשביל בסיס.

 

אפשר להפסיק את השיחה, להתנצל ולהיכנס לחדרו של מנהל יד אליעזר.

לספר במילים קצרות, להסביר, להקשיב לו פותח שיחת טלפון לבבית עם האב, ומציע לו עסקה: חצי וחצי.

יד אליעזר יישאו בחלק מעול היישור, והאב ישלים משלו.

 

אפשר לצאת החוצה, לספר לנערה, לחלוק את התרגשותה, לפתוח את הלב לקושי שחוותה עד עכשיו.

לדמיין אותה מחייכת באושר, בשיניים ישרות, ולראות כמה יפה היא תהיה, ושמחה, ובטוחה בעצמה.

וכשהיא יוצאת, אפשר לנגב דמעה.

 

בכה רבי ישמעאל ואמר "בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן"

 

הצטרפו אלינו