בלי חוש הומור: כך מתמודדים ביד אליעזר עם הכאב

בביקורי האחרון במשרדי יד אליעזר, פגשתי את אחת העובדות נסערת מאד:

"אני לא יכולה להמשיך לעבוד כאן, זה פשוט בלתי נסבל" היא אמרה "כל כך הרבה כאב"

היא ספרה שרק הבוקר, בשיחות מעקב שגרתיות, דיברה עם כמה אלמנות שנתמכות באופן קבוע על ידי העמותה. הסיפורים הקשים קרעו את ליבה.

היא לא נולדה אלמנה!

"זה מצער כל כך, בעיקר כי זה מעמיד מראה נוראית על מציאות החיים שלנו.

אני יודעת שאני לא טובה יותר מהם. אלמנה לא נולדת אלמנה. היא אשה רגילה, כמוני וכמוך. אשה שחיה בבריאות, בשמחה. ויום אחד החיים שלה נגמרו.

לאף אחד מאיתנו אין ביטוח. אף אחד לא שווה יותר מחברו"

אנשים הנחשפים באופן יומיומי למצוקה, עשויים לסגל לעצמם עור של פיל. להפסיק הקשיב למצוקה ולכאב.

הומור שחור, ציניות ובדיחות מרירות על הנזקקים, יכולים לסייע בהתמודדות עם הכאב.

ביד אליעזר, שומרים על לב חם. נקודת המבט היא אנושית, ללא פניות. כל העובדים, אחראי המחלקות ואנשי ההנהלה נמצאים במגע ישיר ויומיומי עם הנזקקים, עם הכאב.

מנכ"ל העמותה אמר לי פעם ברגע של גילוי לב,

שהמלאכה המתישה של ההתרמה, היא לפעמים קלה יותר מהמגע הישיר עם הנזקקים.

מההקשבה להם.

מהידיעה שעלינו לעזור להם ככל שניתן, אף שלא נוכל לעשות הכל.

למרות כל הקשיים, אנחנו ממשיכים להגיע יום יום.

להיות אוזן קשבת, לשים לב לדקויות בבין המילים, לעזור כשניתן, ולהעניק נחמה כשאין ביכולתנו לעזור.

בואו נהיה כאן בשבילם, יחד.