מעיל יקר מאוד / רכזת יד אליעזר בצפת

זהו תרגום של בלוג שכתבה השבוע אחת מרכזות יד אליעזר בצפת. בכתיבה כנה, אמיתית ונוגעת ללב היא מספרת סיפור של עזרה הדדית ועין פקוחה, טובה ונבונה. מדהים.

מעיל יקר מאוד / רכזת יד אליעזר בצפת

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור על השכנים שלנו, אקרא להם משפחת לוי.

אני מכירה את גברת לוי שנים רבות. הגב' לוי גדלה בקנדה ועלתה לישראל מסיבות אידיאולוגיות. היא אישה אינטליגנטית, נעימת שיחה, טובת לב וחרוצה. היא וגם בעלה עובדים קשה, אבל המשכורת שלהם עדיין לא מספיקה כדי לשלם את השכירות, החשבונות, שכר הלימוד, ובנוסף מזון וביגוד לבני המשפחה. במילים אחרות, משפחת לוי היא ענייה.

פעם אחת התקשרה אלי גב' לוי ושאלה בביישנות אולי יש לי שאריות של אוכל עבור הפעוט שלה, כיוון שמוצרי המזון שלהם אזלו וכרגע הם לא יכולים לערוך קנייה. שלחתי בשמחה לה קצת מרק עוף וארגנתי איסוף של שקית או שתיים של מצרכים מהשכנים כדי לעזור לה להסתדר. כל השכנים תרמו, למרות שגם הם חיים בתקציבים מאוד הדוקים: רוב השכנים כאן חיים כל כך בחסכון שאם אני בשלת ארוחה בשרית במהלך השבוע אני סוגרת את החלונות כדי שמי-מהם שיכול להרשות לעצמו עוף רק לשבת לא יריח את הארוחה שלנו וירגיש מחסור או קנאה.

פעם אחת אחד מהשכנים המשותפים שלנו התקשר אליי להגיד לי שאצל לוי אכלו רק אורז בשבוע האחרון כיוון שאין להם שום דבר אחר. כל עוד היה אורז הם העדיפו לא לפנות לאף אחד לבקש עזרה, עכשיו, כשהוא אזל, גב' לוי ביקשה מהשכנה עזרה. שוב אספנו קצת אוכל וכסף ושלחתי אליהם.

בשנים האחרונות רבים מהמשפחות בשכונה הצליחו להסתדר עם פרנסה בטוחה יותר. משפחת לוי מקבלת ארגזי מזון מיד אליעזר והבנות הגדולות יותר עושות בייביסיטר באופן קבוע וכך מסייעות לתקציב המשפחה. עד כמה שאני יכול לראות בני המשפחה אוכלים כראוי, אבל קניית בגדים חדשים מהחנות איננה חלק משגרת החיים שלהם.

בכל חג אני תופרת בגדים חדשים לשלושת הבנות שלי. בעוד שקניית שלוש שמלות חג עלולה לאיים על המאזן הכלכלי שלי, קניית בד היא בהישג ידי, והבנות שלי ואני נהנות מהעיצוב והתפירה של הבגדים. בפעמים אחרות, כשאני מוצאת פריטים יפים במחירי הזדמנות אני קונה לבנות. זה לא דבר מאד יוצא דופן שלבנות שלי יש בגד חדש, שכמובן מקבל את תשומת הלב, וההתפעלות של חברותיהן מהשכונה. לימדתי את הבנות שלי להחמיא גם לחברותיהן כאשר הן מתחדשות, גם אם בולט שהבגדים הם יד שנייה.

פריט לבוש אחד שרק לעתים רחוקות קניתי לילדים שלי הוא מעיל חורף. יש לנו בני דודים שיכולים להרשות לעצמם לקנות בגדים איכותיים, והם שולחים לי את מעילי החורף שלהם כבר שנים. מעילי היד השנייה שהם שולחים הם יפים, טובים ואיכותיים מאלו שאני יכולה למצוא במרכזי הקניות שבשכונתי. חלק מהמעילים האלו כבר מעט משומשים לאחר שהיו בשימוש אצל שלושת הבנות שלי, אבל סוודר נוסף עושה את העבודה.

בשבוע שעבר קרה משהו יוצא דופן. כל בנות לוי קיבלו מעילים חדשים. יפהפים, איכותיים, מחממים, מסוגננים, יקרים, פשוט מעילים מקסימים. לבנות שלי יצאו העיניים.

הן דרשו, לא ביקשו ממני לברר היכן הם קנו את המעילים החדשים ולקנות להן גם כן. הן מדדו את המעילים של חברותיהן, התענגו על חומם והתפעלו מהעיצוב ומהסגנון שלהם. הן שאלו את החברות שלהן היכן הן קנו את המעילים, בשביל לסחוב אותי לשם שאקנה עבורם גם כן. ידעתי שגם אם אני יכולה להרשות לעצמי מעילים כאלה מבחינה כלכלית, אין באזור שלי חנות שמוכרת מעילים באיכות כל כך טובה.

משפחת לוי קיבלה את המעלים שלהם חינם בחלוקה של יד אליעזר. אלו היו שלוש מתוך חמשת אלפים מעילים שנשלחו באהבה בתהליך שהחל כבר לפני כמה חודשים השיתוף של התורמים, המתנדבים והצוות של יד אליעזר. שחלקם הגיעו עד סין כדי להבטיח שהמעילים יהיו איכותיים ביותר ובמחיר הנמוך ביותר האפשרי על מנת שכמה שיותר ילדים ממשפחות במצוקה בישראל יוכלו ליהנות מהם כבר בתחילת החורף.

הבנות שלי לא קיבלו את מעילי החורף היפים שיש לשכנותיהן, אבל הם למדו את לקח החשוב ביותר שאני מקווה שילווה אותם לאורך כל החיים.

הם למדו כיצד חברותיהן מרגישות בכל פעם שהן רואות ילדים אחרים עם בגדים חדשים שלעולם לא יהיו שלהן. הן למדו להכיר בכך שהעובדה שלעתים קרובות יש להן יותר מאשר אחרים לא אומרת שהן טובות יותר, חשובות יותר או מיוחדות יותר מכל אחד אחר. והן למדו להיות שמחות ומסופקות במזלן הטוב.

כן, אלו אכן מעילים יקרים מאוד.

תרמו עכשיו