כבוד האדם: למה אנחנו לא מפרסמים תמונות של נזקקים?

הרבה פעמים שואלים אותי מדוע אנחנו לא מפרסמים תמונות של נזקקים? למה אנחנו לא מצלמים סרטונים של מקרים מזעזעים בהם אנחנו מטפלים כדי שאנשים ירגישו את הכאב ויתרמו יותר כסף עבור הפעילות? אנשים שואלים אותי בדרך כלל אחרי פרסום מקרה טרגי באמצעי התקשורת או בשיאו של קמפיין מרטיט של עמותת חסד אחרת.

במובן מסוים, העבודה ביד אליעזר היא סוג של טרגדיה. מדובר במפגש יומיומי עם עוני ומצוקה, עוני ובעיות בריאות, עוני ונוער נושר, עוני ומצוקה נפשית, עוני ויתמות, עוני ושכול… אנו עושים הכל על מנת להקל לטווח קצר וארוך את מצוקתם של הנזקקים, אך המפגש היומיומי עם העוני הוא לא קל. אז איך אנחנו מתמודדים עם המפגש בעוני, עם הכאב?

אני רואה אנשים (ולפעמים גם עמותות) שצועקים על העוני ברחובות, מפרסמים את המצוקה הכי גדולה שאפשר לדמיין, למשל אמא שלא יכולה להאכיל את ילדיה הקטנים. הם משתפים את הציבור במצוקה של משפחה מסוימת שהגיעה לפת לחם. אני מבינה שיש בזה משום ההקלה. אנשים מתחברים לסיפור הקשה. הלב מתמוטט. הכיס נפתח.

הכי חשוב: כבוד הנזקק

כמדיניות, יד אליעזר נמנעת מלפרסם בחוצות העיר את סיפורם האישי של הנתמכים. גם כשהטרגדיה מפורסמת וידועה לכל, גם בהסכמת המשפחה, אנו נמנעים מלהוציא את הכאב ולגייס באמצעותו תרומות.

למרות כוחן הרב של התמונות, או הסרטונים, באתרי יד אליעזר אנו מציגים תמונות אילוסטרציה בלבד, במטרה לשמור על כבודם של הנעזרים. אנו יודעים שהמפגש האישי עם תמונה ושם מוכר מקרב את לבם של הגולשים ומניב תרומות רבות יותר, אך איננו מוכנים להפחית מכבודם של הנתמכים.

ערים לעוצמה האנושית

אצלנו, ביד אליעזר, נקודת המבט היא אחרת. אנו בוחרים להסתכל על העוצמה האנושית, על כוח החיים, על כוחות הנפש המפעימים של אנשים ונשים, מבוגרים וצעירים.

אנחנו לא מתעלמים מהעוני ומהכאב הנורא. אנו ערים לו, פועלים מולו ונלחמים איתו. אך כשאנו פוגשים את הנזקקים – לא מעט מאתנו, עובדי יד אליעזר – אנו חשים הערכה עצומה וכבוד. כבוד לאם שנושאת לבדה בעול של משפחה שלימה. כבוד לאיש צעיר שמתמודד בגבורה עם אישה חולה בנפשה. כבוד לנער ונערה שממשיכים ללכת לבית הספר למרות הקשיים הנוראיים בבית.

הכבוד שאנו חשים כלפי הנצרכים, בא לידי ביטוי באלף דרכים וצורות, גם בצורת הגשת העזרה:

אלמנות ומשפחות חד הוריות רבות מקבלות תרומה כתמיכה ישירה לחשבון הבנק.

תווי קנייה זהים לאלו שאנו מחלקים למשפחות במצוקה ניתנים במקומות עבודה שונים כתווי שי ומתנות חג.

אנו מעדיפים לחלק ארוחות חמות מבושלות בבתי הנזקקים במקום להקים בתי תמחוי כלליים, שעלות החזקתם זולה יותר.

סלי המזון המחולקים למשפחות לא נושאים כל שם או תווית. היו מקרים שילדי המשפחה הנתמכת סברו במשך שנים כי המשלוח החודשי הוא תוצר של קנייה שערכו האב או האם במכולת השכונתית.

פורים מתקרב, ושאיפתנו היא לשמח כמה שיותר אלמנות ויתומים, בודדים ומבוגרים. היו שותפים בעשייה שלנו!

לתרומה >